רשום פופולרי
מומלץ
צופית באסט: 'אני רוצה שהפראלימפיאדה תקבל את ההכרה הראויה'
לקראת המשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020, פגשנו את הספורטאית הפראלימפית האמריקאית במסלול ואלוף הפלטון, סקאוט באסט, שחולקת את סיפור 'רכבת ההרים' של הקריירה הספורטיבית שלה, לפני שדנו בתקוותיה לעתיד הספורט הפראלימפי...
סקאוט באסט באליפות העולם באתלטיקה פארה בלונדון 2017 (צילום: takaimages / Shutterstock.com)
איך הגעת לספרינט ולקפיצה לרוחק?
צופית באסט: 'הספרינט הגיע קודם כל, לא מעט שנים לפני הקפיצה לרוחק. כשהתחלתי לרוץ בגיל 14, התעסקתי יותר בריצה למרחקים. התחלתי עם 5K ו-10K, ואז התקדמתי למרתונים. לא התערבתי בריצת ספרינט עד שהייתי בקולג' ב-UCLA, שם גייסו אותי האולימפיאדה הפראלימפית בארה'ב. לאחר שהתמקדתי בספרינט במשך שתיים או שלוש עונות, נכנסתי לקפיצה לרוחק. זה היה די טרמפ!'
באמת נלחמת בסיכויים להגיע לרמת העילית שבה אתה נמצא היום. מה זה לקח?
צופית באסט: 'המסע הזה היה קשה יותר ממה שאי פעם חשבתי שהוא יהיה, אבל הוא גם היה מדהים יותר. מבחינה פיזית, ברור שזה היה מאוד מאתגר וקשה. בכל פעם שאתה עובד עם משהו שהוא לא טבעי לגוף שלך, כמו ששאר האיבר שלך נמצא במעטפת סגורה של סיבי פחמן קשיחים ואז פשוט לדפוק על הלהב כל יום, זה דורש ממך מחיר פיזי לא קטן - במיוחד בגוף שלך מכופפי גב וירכיים. הצד השני של הגוף שלך צריך לפצות ולפעול כדי לקזז את התותבת.
'אני חושב שאנשים מדמיינים שכשאתה רץ, אתה פשוט הולך לחנות מוצרי הספורט המקומית, אוסף כמה נעליים ותלבושת, ואתה יוצא מהדלת. לרוץ עם התותבת זה כלום. זה הרבה יותר אינטנסיבי ועמל. התהליכים יכולים להיות די ארוכים, אבל אני חושב, מבחינה נפשית, זה כנראה היה ההיבט המאתגר יותר.
'המסע הוא עם הרבה עליות ומורדות - זו רכבת הרים. אתה נלחם בכישלונות ופציעות, או באכזבות ובכישלונות. אתה צריך לאמן את המוח שלך כדי לנווט דרך העונות האלה של החיים: להתעלות למעלה, לקום בחזרה ולהמשיך להילחם. אני חושב שזה דורש הרבה יותר כוח, מיומנות ואומץ מההיבט הפיזי, וזה תמיד מה שאני מנסה לשפר בו - החוזק הנפשי והחוזק הנדרשים כדי להיות ספורטאי'.
מה היה השיא בקריירה שלך עד היום?
צופית באסט: 'הייתי אומר שאליפות העולם בלונדון ב-2017 הייתה אחת מהן. זה היה שיא קריירה עצום לזכות בשתי המדליות הראשונות שלי בעולם. שיא גדול נוסף בקריירה היה הזכייה במדליית הזהב במשחקי פארפאן ב-2019, אבל אני יודע שזה לא הולך להיות הסוף. אני בהחלט מצפה שיהיו עוד רגעי שיא בקריירה!
'אני חושב שהדבר שאני הכי גאה בו הוא רק לראות שכל כך הרבה בנות אחרות, כולל כל כך הרבה מהחניכים שלי, התערבו בפראלימפיאדה או בספורט. אני הכי גאה בזה כי הם אומרים שהסימן למורשת גדולה הוא שכשאתה עוזב, זה הרבה יותר טוב מאשר כשהגעת. העתיד פשוט כל כך מזהיר עבור הילדים הצעירים האלה ולראות מה הם יצליחו לעשות נותן לי פשוט גאווה עצומה'.
איך נראה שבוע אימונים טיפוסי כרגע?
צופית באסט: 'כרגע זו באמת התקופה הכי טובה בשנה כי הכל עניין של להיות בריא. זה גם על הרבה מנוחה בתקופה זו של העונה. אנו מתמקדים בעבודת תחזוקה קצרה ומהירה ותיקון הדברים הקטנים בשלב זה. אין הרבה מהווליום הגבוה או מהימים הסופר ארוכים. זה עדיין חמישה ימים של אימונים בשבוע אבל זה נחמד שאנחנו מקבלים הרבה מנוחה והתאוששות כי אתה באמת רוצה להיות במיטבך בעונת האליפות או במשחקים'.
צופית באפליקציית פלוטון: 'להיות חלק מקהילה שבה לא הרגשתי כל כך לבד ממש הרים אותי'.
המשכת להתאמן בזמן הנעילה?
צופית באסט: 'כן, עשיתי, אבל זה היה מאוד לא נורמלי שהלכנו לפארקים מקומיים ולשבילים כדי לרוץ. גם לא הייתה לי גישה לחדר כושר או לציוד כושר כלשהו. זו הסיבה שאספתי את פלוטון במהלך הנעילה. רציתי משהו שייתן לי תחושה של פעילות גופנית כאילו הלכתי לחדר כושר. האפליקציה והאימונים של Peloton מאפשרים לי לעבוד על הליבה שלי ולהכנס לקצת אירובי בבית, בלי ציוד בעצם. בנוסף, אהבתי להרגיש שאני חלק מקהילה נהדרת בכך שהייתי על הפלטפורמה.'
מה זה אומר עבורך להיות חלק מקולקציית האלופות של פלוטון?
סקאוט באסט: 'ובכן, קודם כל, אני כל כך גאה להיות בחברת שניים מה-GOATs [הגדולים בכל הזמנים] באתלטיקה - יוסיין בולט ואליסון פליקס, שהם גם אלופי פלוטון. אבל גם בשבילי זה הישג אישי. אני זוכר את היום שבו יצאה ההודעה וכמה אנשים פנו אלי ואמרו שהם כל כך נרגשים שמישהו עם מוגבלות היה חלק מהאוסף הזה וחלק מתוכנית אימון כושר. אתה כמעט אף פעם לא רואה אנשים עם הבדלים בגפיים או עם סוג של מוגבלות בפלטפורמות האלה. זה כל כך חסר ייצוג.
'לשמוע כל כך הרבה אנשים הרגישו שאנחנו מתקדמים היה כל כך מעודד וסימן נהדר עבורי. אני באמת פשוט צנועה וגאה שפלוטון ראה בי משהו בעל ערך ורצה לתמוך בי בדרך זו, ואני פשוט לא יכול להביע את הכרת התודה שלי מספיק. זה לא כל כך מזמן שהזדמנות כזו הייתה בלתי נשמעת לחלוטין, אז אני פשוט מאוד מעריך, אבל יותר חשוב, אני כל כך אסיר תודה להיות חלק מקהילה כל כך גדולה. לעשות את האימונים ולראות מי נמצא ב-Leaderboard ושאנשים נותנים פייב בזמן שאתה מתאמן זה פשוט דחיפה נהדרת!
'בשבילי, הייתי לבד כמעט כל המגיפה, אז להיות חלק מקהילה שבה לא הרגשתי כל כך לבד, בנוסף לראות אנשים עובדים לקראת המטרות שלהם ודוחפים את הדרך בתקופה כל כך לא ודאית וקשה, באמת הרים אותי למעלה ודחף אותי להמשיך לעבוד לקראת המטרה שלי באולימפיאדת הנכים בטוקיו״.
האם אתה עוקב אחר תוכנית תזונה מוגדרת?
צופית באסט: 'כן, לרוב. אני לא מאלה שסופרים כל מאקרו - עשיתי את זה בתקופות מסוימות בקריירה שלי, אבל כיום, אני עוקב אחר דיאטה מבוססת צמחים. אני מנסה להתמקד רק בכמות מסוימת של חלבון בכל יום כצורה מצוינת של התאוששות, יחד עם מעט פחמימות. אני מנסה להגביל את הסוכר שלי, למרות שאגיד שזו קצת החולשה שלי כי אני אוהב מתוקים!
'באופן כללי, אני אוכל בריא, אבל אני גם מאמין שהדברים שאתה נהנה מהם, או המזונות שנותנים לך קצת נחמה, הם בסדר לאכול במידה. אני לא בדיאטה מגבילה אבל אני בהחלט מנסה להישען לכיוון המושג הבריא, הצמחי, מחווה לשולחן.
צופית: 'זה נהדר שבעלי מוגבלויות ופאלימפאים נמצאים שם במיינסטרים'.
מה הניסיון שלך כספורטאי פאראלימפי?
צופית באסט: 'זה היה ממש מגניב לראות את המסע, כי כשהתחלתי לעשות את זה, אפילו כנערה צעירה או לפני שידעתי בכלל על האולימפיאדה הפראלימפית, מעולם לא ראיתי אנשים שנראו כמוני בטלוויזיה או במגזינים, או בפרסומת או בכל סוג של מדיה מיינסטרים. אני חושב שבמובן הזה, לא ידעתי אם משהו ממה שהשגתי יהיה אפשרי. מהר קדימה עד עכשיו ופשוט הייתי המום מהתמיכה והאהבה. זה נהדר שבעלי מוגבלויות ופאלימפאים נמצאים שם במיינסטרים. אני מקווה שילד צעיר יראה את זה ויבין שזה אפשרי גם עבורם. הם לא לבד והם רק צריכים להמשיך לדחוף למטרות שלהם ולחלומות שלהם.
'כמובן, ראינו התקדמות גדולה, אבל אני חושב שיש עוד דרך ארוכה לעבור מבחינת הניסיון של ספורטאים פראלימפיים וההזדמנויות בתחרות. יש עוד הרבה עבודה לעשות, אבל זה נהדר לראות יותר נראות לספורטאים הפראלימפיים. אני יודע, בבריטניה, הם כוכבי רוק וסלבריטאים גדולים; כאן באמריקה, הם סוף סוף מקבלים יותר חשיפה, וזה לדעתי ממש חשוב'.
מה הדבר הכי מתסכל והכי טוב שאתה מתמודד איתו?
צופית באסט: 'הדבר הכי מתסכל הוא שיש קצת חוסר שוויון בספורט שלנו ובמשחק הפראלימפי עצמו. עבור נשים, יש פחות ספורט ואירועים, כלומר, פחות נשים מתחרות במשחקים הפראלימפיים בהשוואה לגברים.
'לדוגמה: באתלטיקה, יש 20 פחות אירועי מדליות לנשים מאשר לגברים. כשאנחנו רואים את מדליות הזהב, הכסף והארד, זה 60 מדליות שאישה לא מקבלת את ההזדמנות להתחרות עליהן במשחקים. יש אנשים שיגידו 'זו רק מדליה' אבל זה לא. עבור ספורטאים רבים, מדליות אלו יכולות לעזור להגדיר אותם לעתיד וליצור הזדמנויות נוספות בקריירה שלהם. לכן, כשאני מסתכל עד כמה המשמעות של מדליה, ולוקח בחשבון שנשים מקבלות 60 הזדמנויות פחות להשיג את זה, אנחנו עדיין לא ממש שם במונחים של שוויון. אני מוצא את זה מתסכל אבל אני באמת מקווה להאיר את זה באור ולעורר שינוי.
'החלק הטוב ביותר של מה שאני יכול לעשות, שאליו רמזתי קודם לכן, הוא להתחיל לעבוד עם ולהדריך כל כך הרבה ילדים צעירים שעוסקים בספורט באולימפיאדת הנכים. זה כל כך חזק כי אני רואה כל כך הרבה מעצמי בילדים האלה. אני זוכר כמה נאבקתי כשגדלתי, ולא הייתה לי הדרכה והרגשתי לגמרי לבד. החברה והתרבות גרמו לי להרגיש שאני כמו פריק. בתור ילד, זה השפיע מאוד על ההערכה העצמית שלי. עכשיו להיות חלק מחייהם ולקבל הזדמנויות להראות להם שהם אינם מוגדרים על ידי תאונה אחת או רגע טראומטי בחייהם או אפילו על ידי מוגבלותם. אני רוצה שידעו שהכל אפשרי. להיות חלק מהמסעות שלהם גורם לי שמחה גדולה ומניע אותי.
מה התקוות שלך בספורט הפראלימפי בשנים הקרובות?
צופית באסט: 'נגעתי בסוגיית השוויון בין המינים אבל אני גם חושב שצריכה להיות הערכה קצת יותר מקיפה של הסיווגים. זו בעיה גדולה בענפי ספורט פראלימפיים רבים. אני יודע שזה נושא מסובך, אבל לפעמים אנחנו רואים אנשים בעלי ליקוי ברמה שווה שאינם מתחרים מול האנשים הנכונים. חייבת להיות דרך הוגנת יותר לקבץ את הספורטאים האלה. אחרת, אני חושב שזה ירתיע הרבה ילדים צעירים מלהסתבך בספורט הזה: כשאתה מבין שאתה צריך להתחרות מול אנשים שאינם בעלי אותו ליקוי, למה שתעשה זאת? הייתי רוצה לראות הערכה נכונה של המערכות הנוכחיות הקיימות ויצירת תוכנית שבאמת מועילה לכל הספורטאים.
'חשוב יותר, אני רוצה שהמשחקים הפראלימפיים - גם ספורט וגם ספורטאים - ימשיכו לקבל את ההכרה הראויה להם. כאן בארצות הברית, אולימפיאדת הנכים היא באמת מחשבה שלאחר מכן של האולימפיאדה. אני אהיה ממש סקרן לראות מה מספר הצופים האמריקאי למשחקים הפראלימפיים השנה - אין כל כך הרבה סיקור בפריים טיים בהשוואה לאולימפיאדה, אבל הסיקור הולך וגדל, מה שלדעתי יעזור. באופן מכריע, אני רוצה שהספורטאים הפראלימפיים יקבלו כבוד ויחגגו בשל כישרונותיהם, כישוריהם, מוסר העבודה והנחישות שלהם.